תוכן ויראלי וממים

המם שבחרתי הוא צילום מסך הלקוח מהסרט The Avengers שהוקרן בשנת 2012, בו רואים את רוברט דאוני משלב ידיים ומגלגל עיניים.

תוצאת תמונה עבור ‪Face You Make Robert Downey Jr where is it from‬‏

ניתוח מם:

fullsizerender-2

תוכן: על גבי התמונה נאמר כי "כשאתה שואל את המורה ללשון איך מנקדים משהו והיא אומרת "כמו ששומעים".

עמדה: העמדה המועברת פה היא העובדה שאם התלמיד היה יודע איך לנקד, הוא לא היה שואל את המורה; ברגע ששאל את המורה והיא אומרת לו "תנקד כמו שאתה שומע", היא לא עוזרת לו בכלל ולא מבינה את הסיטואציה, מה שיוצר את התגובה אותה אנחנו רואים במם, שמביע ומעביר תחושה שלתלמיד נמאס שהמורה לא מבינה.

צורה: ניתן לראות את רוברט עומד ומשלב ידיים, תוך כדי גלגול עיניים. זו בעצם התגובה של התלמיד לאמירה של המורה שמוכיחה כי המורה לא הבינה אותו כלל. למה לתת תשובה מתחכמת אם התלמיד באמת מבקש עזרה במה שהוא לא מבין?

fullsizerender-1

תוכן: "כשהחבר הגאון אומר שהלך לו גרוע במבחן", התמונה היא אותה תמונה אך הכיתוב הוא שונה, מה שנותן משמעות ופרשנות אחרת.

עמדה: העמדה כאן היא הבעת הרגשה מאוסה, כאילו בעצם נמאס לתלמידים הסובבים את אותו "גאון" בכיתה לשמוע את האמירה שהלך לו גרוע, כשבעצם ידוע שהוא יוציא ציון טוב. התמונה נשארה אותה תמונה, אבל ברגע הכיתוב הוחלף- כך גם המשמעות.

צורה: שוב, אנו רואים את רוברט עם אותו שילוב ידיים ועם אותו גלגול עיניים אך התחושה שעוברת שונה מהתחושה שעברה במם הקודם, בגלל שהכיתוב השתנה.

fullsizerender-3

תוכן: "כשהמורה אומר שכל אחד יספר חוויה מהחופש"- אותה תמונה, כיתוב שונה, משמעות אחרת.

עמדה: העמדה היא בעצם הרגשת ה"יש לנו דברים יותר חשובים לעשות", ההרגשה של אנחנו כבר לא ילדים ביסודי שצריכים לספר איך עבר עלינו החופש ומה עשינו ואיך בילינו. עוברת תחושה שיבינו שאנחנו כבר לא בגיל, כלפי המורים.

צורה: התמונה היא אותה תמונה, אותו גלגול עיניים ואותו שילוב ידיים, אבל פרשנות שונה לגמרי- בגלל הכיתוב.

מדוע הטקסט הוא מם? 

המם שבחרתי הוא צילום מסך מסרט, צילום המסך הזה הופץ- מהרגע שהוא הופץ, הוא עבר שינויים רבים ע"י אנשים שונים שגולשים ברשתות חברתיות, לכן הוא מם. בכל פעם שאחד המשתמשים ערך שינוי במם (הכיתוב) כך גם השתנתה הפרשנות והמשמעות. כל אחדיכול לקחת את המם הזה לכיוון שאליו הוא בוחר לקחת אותו. לכל אדם יש דעה שונה ומחשבה שונה, ועם כיתוב אחד פשוט שמשתנה מפעם לפעם, כך גם הפרשנויות.

קהילה מקוונת

הממים שהצגתי לעיל הם ממים שיועדו לקבוצת יעד מאוד מסוימת. מצאתי אותם בעמוד האינסטגרם הנקרא "תיכוניסטים מצייצים". התיכוניסטים, הם אלו שיוציאו את המיטב מהממים אלו ויבינו אותם הכי טוב, מכיוון שהם מתייחסים לדברים אותם אנחנו, התיכוניסטים, חווים על בסיס יומי ומכירים הכי טוב.

המודל של פיסק 

מודל פיסק מתמקד בפרשנות השונה המתקבלת מהמסר אצל כל אחד ואחד מן הנמענים.
כשאני הסתכלתי על אחד מכל הממים שהראתי למעלה, הפקתי מהם עמדה. אדם אחר שיסתכל בדיוק על אותם הממים, יכול להפיק עמדה שונה לגמרי, עפ"י השפעתו מערכים שונים וכד'.

חופש הביטוי

יצירת הממים שהתייחסתי אליהם בעבודה ויצירת ממים בכללי, היא בעצם סוג של "ביקורת" שאותה מותר לבטא, וזאת באמצעות חופש הביטוי. הממים שהצגתי הם הבעת דעה באופן חופשי, והרי חופש הביטוי דוגל בהבעת כל הדעות ולא הגבלתן.

הקהל הפעיל 

ברגע שהממים מתפרסמים, הם ניתנים לשינוי. הם עוברים בין אנשים. הקהל משתתף ביצירת ממים חדשים בכל יום, וגם יש לו אפשרות להגיב על ממים שתפסו לו את העין או שגרמו לו לצחוק, באמצעות כתיבת תגובה באינסטגרם או שיתוף בפייסבוק.

משוב אישי

יצא לי להתקל בממים לא פעם ולא פעמיים. תמיד חשבתי שהם מצחיקים ונחמד להעביר את הזמן בלדפדף בעמוד פייסבוק כזה או אחר או חשבון אינסטגרם, אבל כשעשיתי את העבודה, הרגשתי מה זה באמת לנתח ולהוציא עמדה ממם ואיך כיתוב אחד משתנה יכול להביא פרשנויות שונות וחדשות. אני חושבת שיש משהו ממש מעניין ומלכד סביב יצירת ממים הפונים לקהילת יעד מסוימת- התיכוניסטים, למשל, הם אלו שיבינו את הממים בצורה הטובה ביותר, כי הם אלו שחווים את המקרים והסיטואציות האלו על בסיס יומי ומבינים אותם.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

עיתונות וספורט

http://rio2016.sport5.co.il/articles.aspx?FolderID=7351&docID=223129&lang=HE

בחרתי בכתבה שפורסמה באתר הספורט "ספורט 5" בתקופת האולימפיאדה. הכתבה המסקרת את הדרך אותה עברה ירדן ג'רבי באולימפיאדת ריו 2016. הכתבה מתארת בצורה מפורטת את הקרבות בהם ג'רבי לקחה חלק, נותנת קצת רקע על ירדן ג'רבי עצמה (מהיכן בארץ הגיעה, גילה והישגיה הקודמים) וכמובן, הרגע המיוחל בו זכתה במדליה אולימפית ישראלית ראשונה במשחקי ריו- מדליה אולימפית ראשונה מזה שנים. הכתבה עמוסה בתמונות סטילס מרשימות וקטעי וידאו המראים את הקרב בו היא ניצחה ואת טקס הענקת המדליות.

הבולטות נקבעת ע"י מיקום הכתבה- מכיוון שהכתבה פורסמה באינטרנט בתקופת האולימפיאדה, אי אפשר לדעת בוודאות היכן הופיעה אז, זאת אומרת, אם בתחילת עמוד הבית או בסופו- זאת בגלל חידוש כתבות מאז האולימפיאדה וההתעדכנות השוטפת; אך מכיוון שזו הייתה מדליה אולימפית ראשונה לישראל מזה זמן רב, אני נוטה להניח כי הכתבה מוקמה בראשית העמוד. השטח של הכתבה דיי גדול, יש הרבה מלל וניתן תיאור מפורט, מה שמצביע על הדגשה והתעמקות בנושא. הכותרת רגילה אך דרמטית הנפתחת במילים "יש מדליה" מה שגורם לקורא תחושה של זכייה וגאווה מדינית. תמונה, או יותר נכון, תמונות- בכתבה יש לא מעט תמונות וסרטונים מה שמשווה לה ערך חשוב ומשמעותי יותר בעיניי הקורא.

המושג הבא אליו אתייחס הוא אירוע מדיה. כדי שאירוע מסוים יחשב כאירוע מדיה הוא צריך לענות על מס' קריטריונים- אירוע האולימפיאדה עונה על כולם. אירוע הפתיחה של האולימפיאדה משודר בשידור חי וכך גם כל חודש המשחקים- הוא מסוקר בטלויזיה, לפעמים בשעות לא נוחות לחלק מהצופים בגלל היותו משודר בשידור חי. האולימפיאדה היא אירוע המתוכנן מראש– אירוע עולמי בו רוב ארצות העולם לוקחות חלק, כולם ערוכים, מודעים ומוכנים אליו. מועד המיקום והאירוע ידועים מראש– נערכת הגרלה הקובעת באיזו מדינה ובאיזו עיר תערך האולימפיאדה, כך שיוכלו לארגן ולסדר את כל הנחוץ מראש (הקמת אצטדיונים ומגרשי התעמלות נוספים וכד'). האירוע עוסק באנשים מוכרים ומפורסמים, בעיקר מן עולם הספורט (ניתן לתת כדוגמא את מייקל פלפס). האירוע בעל משמעות דרמטית וטקסית– האולימפיאדה היא אירוע רציני וחשוב, בו יש נציגים כמעט מכל העולם, והזכייה במדליה אולימפית היא בעלת משמעות חשובה ויוקרתית מאוד. האירוע בעל משמעות רבה אשר הופכת את הצפייה לנורמה חברתית- רוב אזרחי המדינות ששלחו נציגים ישבו ויצפו באולימפיאדה גם לצורך הנאה וגם לצורך תמיכה בנציגי המדינה שלהם. אירוע האולימפיאדה משתייך לסוג התחרויות\העימותים– כדי שספורטאי יזכה במדליה אולימפית הוא צריך להתחרות בספורטאים אחרים ורק אם ינצח אותם, ישיג את מטרתו.

המושג הבא אליו אתייחס הוא תיאורית הבדלי האישיות. ארצה לקחת את אירוע האולימפיאדה (שמשודר 7\24 בערוץ משלו) ולהראות כיצד הצפייה יכולה למלא צרכים שונים אצל צרכנים שונים.         צורך קוגנטיבי- תוך צפייה באולימפיאדה , הצרכן לומד דברים חדשים שלא ידע לפני כן על עולם הספורט (כאשר עקבנו אחר קרבותיה של ירדן ג'רבי, למדנו מס' מהלכי ג'ודו שלא הכרנו לפני ואת שמותיהם, לדוגמא).
צורך רגשי- הנאה וריגוש תוך צפייה באדם שמייצג את המדינה ומסב לה גאווה.
צורך אינטגרטיבי (חברתי)- רוב המדינה צופה באירוע הכל כך מסוקר הזה, וחלק מן האנשים צופים רק כדי "להיות בעניינים" ולהרגיש קשר עם משפחתם וחבריהם.
צורך אסקפיסטי- צפייה בתחרויות ספורטיביות לאחר "יום עבודה ארוך", זמן לעצמך.

מגדר הוא ההתנהגות של שני המינים בדרך שהחברה מצפה מהם. האישה אמורה (ע"פ החברה) להיות מטופחת ורגישה, לא אגרסיבית ועדינה, מהגבר- מצופה ההפך. האולימפיאדה משנה זאת. למרות שהספורט נתפס בעיני החברה כתחום הנוגע לגברים בלבד, באולימפיאדה הנשים יכולות להשתתף ולהגיע להישגים בספורט בדיוק כמו הגברים (כדורגל נשים – כדורגל גברים, כדוריד נשים – כדוריד גברים). וזה בדיוק מה שירדן ג'רבי עשתה, והיא השיגה מדליה אולימפית.

מושגים מזירות קודמות:

המושג הבא: פמיניזם. כפי שהזכרתי קודם, הספורט נתפס בעיניי החברה כגברי. עצם זה שירדן ג'רבי נלחמה בשביל המדליה האולימפית בשיניים, עשתה את כל הדרך הזו, הקדישה את חייה לג'ודו ולא ויתרה-והיא אישה שמתעסקת בתחום גברי- זו העצמה. היא מעצימה את עצמה ונשים אחרות בעצם לעשות את מה שהן אוהבות. התפיסה ההגמונית הגברית ביחס לנושא כאן היא שספורט הוא גברי. ירדן ג'רבי מוכיחה אחרת ומראה שגם נשים יכולות לעשות בדיוק את אותו הדבר ואף אחד לא ימנע זאת. לא ב2016.

המושג האחרון אליו אתייחס, הוא בנושא קצת אחר: צילום. אחת התמונות בכתבה תפסה לי את העין, או יותר נכון, פרט מסוים בתמונה משך את תשומת ליבי ועורר את הרגש. פרט זה נקרא פונקטום. בתמונה שבחרתי, הפונקטום הוא דגל ישראל הרקום על חליפת הג'ודו של ירדן. בתמונה, ירדן מצביעה עליו בגאווה לאחר שזכתה במדליה האולימפית הישראלית הראשונה בריו. הפרט הזה בתמונה עורר בי תחושת ניצחון.

 

מדליה אולימפית ראשונה בקריירה (getty)

לסיכום, ארצה להוסיף כמה דברים:

אני חושבת שהאולימפיאדה זו הזדמנות מדהימה להעצמה נשית. באולימפיאדה, יש רוב גדול של אנשים שנחשף לספורט נשים ורואה זה קיים. שזה נמצא. שזה לא משהו שצריך להתעלם ממנו! והנה, מדליה אולימפית ראשונה לישראל, בה זכתה אישה, בתחום הספורט, שנחשב גברי, ועוד בג'ודו, שנחשב עוד יותר גברי, והנה. הוכחה. שאם רוצים משהו ועובדים קשה בשבילו אפשר להשיג אותו וזה לא משנה אם מדובר באישה או בגבר. אפשר להיות שווים אם רק נרצה.

בחרתי בטקסט הזה בגלל שאני מאוד אוהבת לצפות באולימפיאדה, אני חושבת שזה מעניין וכיף לצפייה. בחרתי בטקסט הזה בגלל שאני חושבת ששוויון בין גברים לנשים זה חשוב. בחרתי בטקסט הזה מתוך הרגשת שמחה ונצחון על זה שישראל הביאה מדליה אולימפית (אפילו שתיים!) אחרי כל כך הרבה שנים שבהן לא הצלחנו.

 

 

קולנוע תיעודי

הסרט התיעודי שבחרתי הוא "לאכול בגדול" (Super Size Me)

 

הסרט משתייך אל תת הז'אנר "קולנוע האמת (סינמה וריטה cinema verita). מורגן ספרלוק, יוצר ובמאי הסרט, לוקח חלק גדול בעשייתו והוא בעצם חלק בלתי נפרד ממנו. הסרט מתמקד בתהליך מסוים, אורכו 30 יום, בו מורגן אוכל אך ורק אוכל ממקדונלדס. "קולנוע האמת" בא לידי ביטוי בכך שהמצלמה (בצילום ביתי- "משובש") מלווה את מורגן במשך כל יום במהלך התהליך, בו הוא אוכל 3 ארוחות מקדונלדס ביום. מדי פעם כאשר משהו קורה לו בעקבות ה"דיאטת עתירת השומנים" הזו, אם זה בלילה או ביום, הוא מוציא את המצלמה ומצלם את עצמו בלי צוות צילום ובלי אף אחד שנמצא לידו.  יש לציין כי קולו של מורגן המקריין מלווה את כל הסרט ומורגן הוא זה שמראיין אנשי מקצוע הקשורים למטרת המסר שהוא בא להעביר. במהלך הסרט, נראה כי הוא מראיין אנשים שפגש ברחוב; שואל אותם על הרגלי האכילה שלהם, האם הם אוכלים ג'אנק פוד ופאסט פוד באופן קבוע וכיוצא בזאת- זה מעיד כי הצילום משוחרר יותר וספונטני יותר, כפי שסרט השייך לתת הז'אנר "קולנוע האמת" מתאפיין.

היוצר נמצא בסרט עצמו, הוא חלק מהסרט כמעט בכל רגע, כל הסרט נבנה סביבו. הסיבה שבגללה מורגן החליט ליצור את הסרט היא תביעתן של שתי נערות השוקלות משקל חריג לגילן כנגד רשת מקדונלדס, בטענה שהמזון הוא זה שגרם לעודף משקלן והשמנתן. השופט קבע כי אם הן יצליחו להוכיח כי עודף המשקל נגרם כתוצאה מהאוכל במקדונלדס ושהוא באמת מזיק לפי מה שהן טוענות, תאושר התביעה.
מורגן יצא לבדיקות כדי לבדוק את מצב הבריאות שלו אצל מס' רופאים שילוו אותו ואת הצופים לאורך כל הסרט- הם ישגיחו על בריאותו ועל ההבדלים שנוצרים בתפקודי הכבד, הלב וכל תפקודי הגוף בכללי, מלפני התחלת דיאטת המקדונלדס, במהלכה ובסופה. הוא רצה לבדוק את טענת הנערות, לכן, ספורלוק התחיל את תהליך דיאטת המקדונלדס והציב מס' חוקים והם: לאכול רק במקדונלדס במשך חודש ימים, הוא יכול לאכול ולשתות רק במקדונלדס, דגימת כל הפריטים בתפריט לפחות פעם אחת ואכילת סלט פעם בעשרה ימים (רק אם הוא קיים בתפריט), בנוסף היה עליו להיענות להצעות ה"להגדיל" בכל סניף שבו הוצעו; ספורלוק אפילו הגביל את ההליכה במהלך הניסוי.
הסרט נקרא "super size me" מסיבה מסוימת, שנה גם חלק מבסיס הסרט: איכות המזון של מקדונלד'ס והשפעותיו; השפעותיו של ה"סופר סייז מי": הנטייה לדרוש ולקבל יותר, ולא להסתפק במה שבכל מקום אחר בעולם ייחשב לכמות מזון סבירה.
השתתפותו של מורגן בסרט ויישום התהליך הזה על עצמו הם הבסיס של כל הסרט. בסרט יש קטע שבו מורגן מדליק את המצלמה הביתית שברשותו באמצע הלילה, לאחר שהתעורר בהרגשת קוצר נשימה וכאבים בחזה- הוא משתף בזמן אמת את מה שהוא מרגיש, באופן עצמאי ובלתי מתוכנן.

הריאליזם מתבטא בסרט זה שבמהלכו אנו רואים צילומים ספונטניים וריאליסטים למדי- ברחוב, במכונית, בביתו של יוצר הסרט. המצלמה מלווה את מורגן במהלך כל החודש, לכל מקום שהוא הולך, את הארוחות שהוא קונה, את האכילה עצמה, את הביקורים אצל הרופאים וכד'. ישנן מס' סצנות שניתן לקרוא להן "מבוימות", זאת אומרת, עבודתו של מורגן מאחורי המצלמה, בגלל היותו גם הבמאי, נראת יותר, כאשר מופיעים על המסך צילומים של אנשים בעלי עודף משקל ההולכים ברחוב, או אולי ראיונות עם אנשי מקצוע כמו חוקרים ותובעים כנגד חברות המזון המהיר שהצילום שלהם קצת יותר מקצועי ובחלקם מורגן לא לוקח חלק, אך יש לציין כי כמעט בכל שניה בסרט קולו ספורלוק או דמותו נמצאים.

המודרניזם מתבטא בכך ששוב, מורגן, יוצר הסרט לא נמצא רק מאחורי המצלמה. נוכחותו של מורגן בסרט מחזקת את המסר שהוא בא להעביר, את ההוכחה שאותה הוא מחפש, את ההוכחה שכדי למצוא אותה הוא מסכן את בריאותו ואת אורח חייו. הוא בא להראות מציאות חדשה שתשנה משהו, מציאות שאותה הוא יגלה.

יחסי מציאות\ייצוג מתבטאים בראיית המציאות דרך עיניו של מורגן ספרלוק, יוצר הסרט. הוא התעניין בתביעה של שתי הנערות כנגד חברת מקדונלדס, ורצה לבדוק אם טענותיהן נכונות בבדיקה שאותה ביצע בעצמו. אנו חווים כל רגע בתהליך כאשר אנו צופים בסרט. במהלך הסרט הוא מציין כי ארה"ב היא המעצמה השמנה בעולם ואף מציין כי יש אלפי סניפים בכל ארץ. הוא מראה זאת בסרט שלו במס' דרכים: ויזואליה של אנשים בעלי משקל עודף מסתובבים ברחובות המדינה, משאל רחוב לגבי אכילת פאסט פוד, ביקור בסניפי מקדונלדס בהם יש משחקיות עצומות עבור ילדים, תשאול ילדים ע"י תמונות של אישים חשובים בהסטוריה (הילדים לא מזהים את רובם, אך ברגע שתמונה של רונלד מקדונלדס עולה…)… הוא אוסף עוד ועוד הוכחות לגבי כמה זה באמת לא בריא וכמה זה שגוי, ובנוסף לכך, עובר את התהליך של הדיאטה המוזרה בעצמו, ותוצאותיה? הוכיחו זאת ועוד איך. יש להוסיף, רשת מקדונלדס ביטלה את אפשרות ה"להגדיל" לאחר שהסרט יצא. הרשת טענה כי אין שום קשר בין ההחלטה לסרט, אך ניתן להסיק כי הוא תרם לשינוי המציאות העגומה שראה.

 

מורגן ולנטיין ספורלוק הוא יוצר סרטים תיעודיים אמריקאי, מפיק טלוויזיה, תסריטאי, עיתונאי והומוריסטן, ב1999 הוא העלה מחזה שכתב בשם "The Phoenix" וב2002 יצר את הסדרה "I Bet You Will" ששודרה באינטרנט שמאוחר יותר נקנתה ושודרה בערוץ MTV. ספורלוק ידוע בעיקר בזכות סרטו "לאכול בגדול". מורגן הוא יליד ווסט-ורג'יניה, הוא מסוג האנשים שהתכוונו לקריירה קולנועית מאז למדו לדבר. אחרי התיכון הוא עבר ללוס-אנג'לס והחל לעבוד בכל תפקיד אפשרי בתעשייה: היה עוזר צלם, עוזר הפקה, עוזר במאי ושוליית עריכה. אחרי שבילה ארבעה סמסטרים בניסיונות להתקבל לבית הספר לקולנוע של אוניברסיטת דרום קליפורניה, הוא ריכז את מאמציו ב-NYU והתקבל בניסיון ראשון.

במהלך העבודה הבנתי כמה היוצר חשוב ודומיננטי ל"קולנוע האמת"; השתתפותו של מורגן בסרט ברגע ההוא באותו הלילה כאשר הרגיש שהוא לא יכול לנשום לדוגמא, לא כרכה מאמצים רבים, והוא לא היה זקוק לצוות צילום באותו הזמן. פעם, הסרבול הקשה על היוצר, אך כיום זה אפשרי ונוח ביותר.
נהנתי לצפות בסרט, הוא היה מעניין ואפילו שינה לי את החשיבה- מגיל קטן הילדים רואים בפרסומות את הפאסט פוד, כך שאין אפשרות לברוח מזה; אפשרות הsuper size me, הגורמת לאנשים לקנות כמות מזון גדולה יותר בהוספת מחיר "סתמי", למרות שהכמות הנוכחית מספקת למדי, ריבוי סניפים בכל ארץ (בכל העולם). מצבו הבריאותי של מורגן התדרדר, מצבו הפיזי היה רע מאוד אם זה מבחינת כמות הקילוגרמים שהוא העלה ואם זה מבחינת תפקודי איבריו הפנימיים, מצבו הנפשי התדרדר- מורגן חש בדיכאון רוב הזמן, ומצבו השתפר בכל פעם שהלך לאכול שוב (התמכרות).

 

 

 

 

 

 

קליפים מוזיקליים

הקליפ שבחרתי לנתח הוא שיר של הראפר lil wayne בשיתוף drake ו future. הקליפ נפתח בקאטים מהירים של נשים מאופרות בצורה מוגזמת, חלקן מאופרות כחיות (נמר, פרפר) ומדי פעם מופיעים הזמרים כאשר הם מדקלמים את מילות השיר. במעבר חד, נראה על המסך מקום אפל, שנראה כמו מוסך או אתר בניה, בו יש נדנדות ומתקנים עליהם נמצאות בנות בלבוש שחור מינימלי. בהמשך הקליפ, ניתן לראות את הראפר ליל ווין, נמצא במיטה שמסביבה בריכת מים, בה נמצאות נשים בבגדי ים חשופים מאוד. הבנות נוגעות בגבר בזמן שהוא עסוק בדקלום השיר. לאחר מכן, ניתן לראות את הזמרים עוברים בין כלובים בהן כלואות נשים הלבושות באותו לבוש מינימלי שנראה במהלך כל הקליפ.

כאשר אני צופה בקליפ, אני מרגישה אי נוחות במהלך כל אורכו. כאשר מראים את הנשים מאופרות כחיות, זה מעלה בצופה לגיטימציה להתייחסות אליהן בצורה כזו, כאל חיות. הבנות המתנדנדות על המתקנים והנדנדות, מה שנותן לנו לחשוב שהן כלי המשחק של הבנים בקליפ. חלקן כלואות בתוך כלובים מה שגם גורם להן להראות כחיות, כמשהו שאפשר לשלוט עליו ולעשות בו את כל מה שחפצים בו. הבנות שנמצאות סביב המיטה של זמר השיר, "נמרחות" עליו, נראות כאילו הן מנסות לרצות אותו, כאילו הן נמצאות שם בשביל האינטרסים המיניים שלו.

תחילה, אתייחס לביטוי המושג סטריאוטיפ בקליפ שבחרתי. ניתן לראות כי הנשים נתפסות ככלי שנועד לשרת את הגבר, לעשות לו טוב ולמקד את כל תשומת ליבן בו. אפשר לראות שהגברים מתייחסים לנשים כמובן מאליו, כאל חפצים, כאל כלי לבידור.

יש כאן סתירה נוראית של המושגים פמיניזם ופוסט פמיניזם. האישה לא שווה לגבר בקליפ, כמו הדרך שבה התנועה הפמיניסטית דוגלת, אלא היא כלואה, כנועה, כבולה ונתונה לגבר. לא ניתן לראות את הדרך שזה הנשים נהנות מתועלת הפמיניזם, כפי שהפוסט פמיניזם מדגיש, מכיוון שהן כלואות בתוך כלובים-אין להן חופש.

בקליפ כן ניתן לראות שבירה מסוימת של מגדר- בדרך כלל החברה מצפה מבנות להיות שמורות ורגועות, אך בקליפ הן לבושות בבגדים גסים וקצרים למדי.

מוזיקת הראפ נפוצה ונגישה להרבה בני נוער, ביוטיוב או אם זה באמטיוי, בקיצור, כמעט בכל מקום אפשרי. אין אפשרות לברוח מההיחשפות הזו אל התכנים האלה, כי הם נמצאים בכל מקום. הקליפ הזה, יכול לשמש סוכן חיברות עבור נערות צעירות. הוא יכול להגביל את המחשבה שלהן או אפילו לעוות אותה, ולגרום לחשיבה שהתנהגות הבנים כלפי הבנות בקליפ היא נכונה ושזה בסדר. הן יכולות לחשוב שמעשים אלו הם לגיטימיים, כי אם זה היה אסור אז לא היו משדרים את זה בטלויזיה, נכון? חשיבה זו לצערי, לא נכונה אך בהחלט אפשרית.

דבר נוסף שאליו ארצה להתייחס הוא המילים של השיר. אמנם הקצב קליט ואפילו נחמד, אך המילים-זה כבר סיפור אחר לגמרי. מסקירה זריזה של מילות השיר הבנתי כי הוא מוריד את ערך האישה לרמת אפס, מעודד רזון ומדבר ברובו על מין. ניתן לראות כי השיר והקליפ עצמו דיי תואמים אחד את השני. אני חושבת שכל העניין, נוראי מיסודו, וחבל שנערים יכולים להיחשף לתוכן כזה.

 

 

 

תכניות מציאות

קישור לביקורת

הביקורת, פרי כתיבתו של אביעד קדרון, עורך ערוץ התרבות של וואלה, מדברת על דעתו האישית ועל מה שהוא חושב. הוא מתלונן על כך שהתכנית ארכה ונמשכה סתם לתקופת שידורים של כ4 חודשים, אך באותה ההזדמנות, משבח בצורה מינימלית את התכנית בכלל ואת הגמר בעיקר ואומר שאכן הגמר של התכנית היה מרתק וכן, תכנית הריאליטי המירוץ למיליון הוכיחה את עצמה כבידור טוב.

סוג הקריאה המדובר הוא הקריאה המתדיינת. מבקר התכנית מציג עובדה קיימת, שהיא בעצם שהתכנית המירוץ למיליון משעשעת ומרתקת ובידור טוב ("המירוץ למיליון, על כל מגרעותיה הרבות, היא עדיין תכנית בידור טובה…") אך הוא מציג גם את הדברים השליליים שאותם הוא רואה בעת ביקורת התכנית והם תקופת השידורים הארוכה שנמשכה ארבעה חודשים ארוכים ומייגעים (" מדובר במפלצת שמאתגרת את צופיה בדיוק כפי שהיא מאתגרת את מתמודדיה") ואף מוסיף בהמשך ומדבר על כך שהשיקול הכלכלי משחק תפקיד חשוב.

האוקסימורון הבולט בטקסט התקשורתי שבחרתי, הוא אוקסימורון הפלורליזם הממוסד. במהלך הביקורת שכתב, התייחס לתגיות שהודבקו לזוגות המתמודדים ודיבר על ההפתעה שחש במהלך הצפייה בגמר, לצורך העניין.

"הזוג המוביל שנכשל, הזוג הכושל שמפתיע, הזוג שמסתמך על אלוהים. דמעות, דם ויזע. הכל היה שם. וזה באמת נחמד. שעה וחצי של דרמה מוצלחת."

כותב הטקסט הביקורתי הוא אביעד קדרון, בתחילת דרכו היה עורך בתפוז, ואח"כ עבר לכתוב עבור רייטינג, שהוא בעצם מגזין הבידור של מעריב.
הוא היה עורך ראשי של מדור הרכילות והסלבס באתר נענע10, ולאחרונה השתדרג ועבר להיות עורך ראשי בוואלה! תרבות. הוא מנהל בלוג מוכר הנקרא "הבלוג של צפניה" שם הוא מבקר תכניות, סדרות וסרטים.

מן הביקורות שלו ניתן לראות כי אביעד הוא אדם חריף, שממש לא פוחד להביע את דעתו, ולומר את האמת, גם אם היא לא כל כך נעימה.

אביעד

 

תת הז'אנר של התכנית "המירוץ למיליון" הוא תחרות פרסים-המתמודדים רצים מסביב לעולם ומבצעים משימות מטורפות והכל בשביל מטרה אחת והיא להשיג את המיליון.
הקטגוריה של התכנית היא קטגוריית התכניות המבוססות על הפקה ומשתתפים- ישנם מיונים אותם המועמדים שנבחרים להתמודד עם האפשרות להשיג את המיליון עוברים.

במירוץ למיליון באים לידי ביטוי שלושה היבטים להתלכדות, הראשונה היא התלכדות טכנולוגית-ניתן לראות את התכנית במס' מכשירים אלקטרוניים: גם באייפון, גם בטאבלט, גם במחשב וגם בטלוויזיה. השניה, היא התלכדות התוכן- כיום, לא חובה לצפות בתכנית רק בטלוויזיה, אלא ניתן לצרוך אותה ולצפות בה באמצעי התקשורת האחד שהוא האינטרנט, גם בצפייה ישירה וגם בצפייה חוזרת. השלישית היא ההתלכדות הגלובלית- כל אדם מכל ארץ שהיא יכול לצפות בתכנית המירוץ למיליון, שמשודרת בישראל וזמינה באינטרנט. גם בצפיה ישירה, או יום למחרת עם כתוביות, לדוגמה.

הריאליטי הפך להיות חלק בלתי נפרד משגרת השבוע שלנו, בכל יום לאחר מהדורת החדשות, חברי המשפחה מתכנסים בסלון וצופים באותן תכניות שמרתקות אותנו למסך. לפי דעתי, התכנית המירוץ למיליון היא אחת מתכניות הריאליטי שבאמת, מרגיש כיף לראות. אולי זו רק אני, אבל אני מוצאת את זה מאוד משעשע ונחמד לראות אנשים מתמודדים עם תרבויות שונות ברחבי העולם, חווים חוויות, חלקן מצחיקות, חלקן פחות, ועוברים משימות מוזרות. כן, אולי ארבעה חודשים של שידורי התכנית באמת קצת מייאשים, אך כל עוד האווירה טובה וזה מעניין, למה לא?

 

 

 

 

 

 

 

 

חבות התקשורת

http://www.magazin.org.il/inner.asp?page=179156

המועצה המקומית בנימינה- גבעת עדה טוענת כי חברת החדשות ערוץ 2 הפרה את האתיקה העיתונאית בעצם ביצוע פרסומים המהווים לשון הרע, אי בדיקת עובדות רצינית ופרסום מידע לא נכון, הסיבה שבגללה המועצה תבעה את חדשות ערוץ 2 היא כי במסגרת הכתבה טען כתב החדשות, מר ניר דבורי, כי המועצה מקומית בנימינה אינה מוכנה לחירום וקיבלה את הציון ’נכשל’ בביקורת המשרד להגנת העורף. 

המועצה המקומית חוזרת וטוענת את שטענה מעת שעלו הטענות האלה של ערוץ 2 – כי מעולם לא היה ידוע על ביקורת כלשהי בה היא קיבלה ציון ’נכשל’. "נהפוך הוא", היא טוענת, "היא מצויה בכשירות גבוה לחירום".

לטענת המועצה המקומית בנימינה גבעת עדה, חברת החדשות הוסיפה "חטא על פשע" כאשר "בשם הרצון ל’סקופ’ עיתונאי שאינו קיים כלל, אפילו לא טרחה לבקש מהמועצה את תגובתה בטרם פרסמה את הכתבה, לא ביצעה פנייה מקדימה, ולא עשתה ניסיון ולו הקלוש לברר את העניין".

המועצה טוענת כי ייתכן ולו הייתה מתבקשת תגובתה, הייתה יכולה המועצה למנוע את הפרסום השקרי.

חבות

כללי האתיקה שהופרו:

לשון הרע (פרטיות פגיעה בשם הטוב), בכך שגרמו למועצה המקומית להראות חסרת כישורי ביטחון על סמך בדיקה שקרית ומוטעת, ובנוסף לכך, לא נתנו למועצה המדוברת את ההזדמנות להגיב בנושא.

פרטיות
(תיקון 29.1.15) לא יפרסמו עיתון ועיתונאי ללא הסכמתו של אדם דבר הנוגע לפרטיותו והעלול לפגוע בו, אלא אם קיים עניין ציבורי בפרסום ובמידה הראויה. פרסום דבר כאמור מצריך ברגיל בירור מוקדם עם הנוגע בדבר ופרסום הוגן של תגובתו.

נאמנות לאמת ובדיקת עובדות, חברת החדשות פרסמה עובדות שקריות שלא מסתמכות על מידע הוגן ומוסמך.

נאמנות לאמת
א. לא יפרסמו עיתון ועיתונאי ביודעין או ברשלנות דבר שאינו אמת, אינו מדוייק,
מטעה או מסולף.
ב. לא יימנעו עיתון ועיתונאי מלפרסם מידע שקיים עניין ציבורי בפרסומו, לרבות בשל
לחצים פוליטיים, כלכליים או אחרים וכן בשל חרם או איום בחרם מודעות.
ג. לא יובאו דברים בשמו של אדם אלא אם הם מובאה ישירה ומדויקת מפיו או ממסמך בכתב. מכתב למערכת מותר לפרסם שלא כלשונו אם כותבו לא אסר זאת מראש ואם בעריכה לא היה משום שינוי מהותי בתוכן המכתב או במשתמע ממנו.

בדיקת העובדות
א. לפני פרסום ידיעה כלשהי, יבדקו העיתון והעיתונאי את נכונותה במקור המהימן ביותר ובזהירות הראויה לפי נסיבות העניין.
ב. דחיפות הפרסום לא תפטור מבדיקת נכונות הידיעה כאמור.
ג. העובדה כי ידיעה התפרסמה בעבר לא תפטור את הבא להסתמך עליה בפרסום מבדיקת מהימנות הידיעה.

לא קיימת התנגשות בין חופש הביטוי לערכים אחרים. חברת החדשות פרסמה מידע שגוי ושקרי מבלי לבדוק עובדות מוכחות. לא היה לה שום זכות לעשות זאת.

ניסוח תלונה:

הנדון: תלונה אזרחית לגבי מידע שקרי בכתבה והצגת המועצה המקומית בנינמינה גבעת עדה באור שלילי מבחינת כושר ביטחוני

ברצוני להתלונן על פרסומכם בנושא מוכנותה של המועצה המקומית בנימינה גבעת עדה למצב חירום לפי ביקורת משרד פיקוד העורף. פרסומכם כלל מידע הלא מסתמך על עובדות מוסמכות ונכונות, מידע שיקרי בהחלט. המידע הזה, שפורסם בכתבה מגוף התקשורת החזק ביותר בישראל, האחראית על מהדורת החדשות הנצפית ביותר בישראל, ומהווה את הגורם המשפיע ביותר על דעת הקהל הישראלית, עשתה טעות ומה שיותר נורא, זה שהיא אינה מוכנה לתקן אותה. אתם מסרבים לקחת אחריות ולתקן פרסום שאין בו אמת, ועושים שימוש לרעה בכוח העצום שלכם. אם התקשורת כבר לא אומרת את האמת, על מי נוכל לסמוך?

מצפה להגינות ויושרה.

את התלונה אני אשלח לחדשות ערוץ 2, קודם כל, כנראה כטוקבק או כמייל, כאות הזדהות עם אותה מועצה מקומית שנעשה לה עוול. אשלח את התלונה אל החברה מכיוון שאליהם אני מכוונת את האמירה, מטרתי להעמיד אותם על טעותם ולהוכיח להם שהם פשוט עושים שגיאה, ואף מסרבים להודות ולתקן אותה וזה מכעיס.

התלונה שהוגשה מטעם המועצה המקומית, דורשת כי חברת החדשות תפצה אותה בסך 50 אלף ש"ח בגין הפרסום בטלוויזיה, ב-50 אלף ש"ח בגין הפרסום באתרי האינטרנט, וב-50 אלף ש"ח בגין הפרסום בגלי צה"ל. בנוסף, היא דורשת כי חברת החדשות תפרסם התנצלות בגין הכתבה אשר פורסמה, באותן מסגרות בדיוק בהן פורסמה הכתבה, קרי במסגרת משדר החדשות של השעה 20:00 בערוץ השני, כן באתר האינטרנט של mako אליו הועלה הפרסום, ובמסגרת חדשות "גלי צה"ל".

טרם הוגש כתב הגנה.

מי יכול לחייב את התקשורת להודות בטעות? בית המשפט.

צילום עיתונות

התצלום שבחרתי, משתייך לסוג הצילום העיתונאי של תיעוד קהילה וצילום דיוקן. במקרה הזה, התצלום רלוונטי יותר לנושא תיעוד קהילה. הצלם בעצם מראה לנו את מצב העוני של הקהילה המסוימת שבחר לצלם. – לפרט על סדרת הצילומים+קישור

http://www.smh.com.au/articles/2005/05/22/1116700595259.html?oneclick=true

Photo by: Chick Harrity
Photo by: Chick Harrity

המסר הדנוטטיבי בתמונה הוא אחים, ילד, תינוקת, עוני, חוסר אונים, רעב.

המסר הקונוטטיבי בתמונה הוא ילדים יתומים חסרי בית, כנראה ההורים כבר אינם בחיים, אני מבינה מהתמונה שהאח דואג לאחותו התינוקת, נותן לה יד כדי שלא תרגיש לבד ושומר עליה מכל משמר. התמונה מעוררת בי באופן אישי, רחמים ורצון לעזור.

הקומפוזיציה משחקת פה משחק חשוב מאוד, הצלם לוקח בחשבון את הקערה הריקה ומכניס אותה לתמונה כדי להדגיש את העובדה שאין להם מזון.

זווית הצילום והאווירה גם מתבטאים בתצלום. אפשר לראות שהתצלום צולם מזווית גבוהה, כביכול, כדי לתת תחושה לצופה בתמונה כמה הילדים הקטנים והעניים האלו נחותים בעיניי אחרים. בנוסף, ניתן לשים לב לפרצוף הילד, מה שנותן לנו את האווירה העצובה והמעיקה.

ניתוח תמונה לפי ד"ר אריאל פרידמן

ההתייחסות האישית שלי לתמונה, משמעות הגלויה, היא בעצם זה שהם עניים ומתחננים לכסף. התמונה נוגעת בצופים כאשר הם רואים את האח הגדול של התינוקת שומר עליה ומחזיק את ידה. אני מסיקה שהם נמצאים בסקאלה הנמוכה ביותר במעגל החברתי.

הצילום מעניין ביותר,בחרתי דווקא בצילום זה מכיוון שהוא עורר בי רגשות חזקים יותר. לאחר ההתבוננות הראשונית בתמונה, חקרתי מעט על הסיפור מאחוריה. התמונה נלקחה בסייגון שבווייטנאם. לתינוקת הייתה בעיה בלב והיא נזקקה לניתוח. בתמונה רואים אותה ואת אחיה ברחוב, מתחננים לכסף. אנשים התחילו לתרום כסף למען התינוקת הקטנה, כדי שתוכל לעבור את הניתוח שהיא זקוקה לו. הצליחו לאסוף את סכום הכסף הדרוש, והילדה אומצה ע"י אישה מאוהיו.

אתיקה

הצלם עבר על חוקי האתיקה, בכך שצילם את הילדים ללא אישור הורה או אפוטרופוס.

הסטודיום בתמונה לדעתי, הוא בעצם ילדים חסרי בית, חסרי כל, מתחננים למזון ולכסף. בנוסף, אני אחות בכורה במשפחה לאחותי הקטנה בת ה10, רומי, מה שעורר בי את הצורך לגונן על הילדה כמו אחיה בתמונה. הרגשתי את הכאב שלו ואת הרצון לשמור על אחותו מכל משמר, וזו גם אחת הסיבות למה התחברתי לתמונה מלכתחילה.

הפונקטום בתמונה הוא החזקת הידיים. הילד מחזיק את היד של אחותו התינוקת כדי להוכיח לה שהיא לא לבד.

תמונת הלם

article-2173955-141085E1000005DC-390_634x628

כאשר צפיתי בתמונה, הרגשתי בהלה ופחד, הרגשתי שהאדם שנמצא בתוך הלהבות חסר אונים אך באותו הזמן משלים עם מה שקרה לו. האיש בתמונה שרף את עצמו לשם מחאה בעצרת המתלוננת על יוקר המחיה.